פסק-דין בתיק ת"א 542-04-09

התובעת 1 (להלן: " סייפקום "), עוסקת בפיתוח ובשיווק של מוצרים בתחום גיבוי חשמלי למערכות שידורי טלוויזיה בכבלים, והתובע 2 (להלן: " זילברברג "), הינו מבעלי מניותיה וכן מנהלה, ועל שמו אף רשומים פטנטים אחדים אשר באים להגן על הטכנולוגיות שפותחו על ידי סייפקום.

הטכנולוגיה, שפותחה על ידי סייפקום, מאפשרת, בעת שקורית תקלה באספקת החשמל, העברת מתח ממקור מתח חלופי, המרוחק ממקום התקלה. המוצר מותקן בנקודות סעף של רשת הכבלים, בקרבת ספק הכוח של הטלוויזיה בכבלים, והוא מאפשר מתן גיבוי חשמלי בעת תקלה כאמור, ללא שיהיה צורך להשתמש בהעברת כבלי חשמל, או לעשות שימוש במצברים.

זילברברג הכיר את הנתבע (להלן: " הנתבע " או " רביב "), בעת שביקש למכור את המוצרים הללו לחברת מת"ב, אשר רביב נמנה על הצוות הטכני שלה, אך הקשר ביניהם המשיך אף לאחר שרביב הפסיק עבודתו במת"ב, ורביב יצר קשר בין זילברברג ובין מר יצחק נחמיאס אשר עסק בשיווק ומכירה של מוצרים, מן התחום שבו עסקה סייפקום, וזאת באמצעות חברה מקולורדו ארה"ב, הקרויה  Innovative Solutions 21, Inc. (להלן: " Is21 ").

הקשר בין זילברברג לבין Is21 נשא פרי, וזו האחרונה החלה לעסוק בשיווק מוצרי סייפקום בארה"ב, וביום 18/6/02 אף נחתם ביניהם הסכם, אשר הסדיר את יחסיהם ההדדיים, ואשר לפיו נהייתה Is21 המפיצה הבלעדית של מוצרי סייפקום.

ההסכם אף קבע, בין יתר תניותיו, כי  כל זכויות היוצרים והפטנטים, וכן כל זכות קניין רוחני אחרת, הקשורה למוצרים אשר פותחו על ידי סייפקום, ובכלל זה רישומים, סקיצות מודלים, דוחות תוכניות וכו', יישארו בבעלותה של סייפקום.

באשר למעמדו של רביב  ב Is21, נראה, מתוך התשתית העובדתית שנתבררה בתביעה זו, כי אף שלא היה לו מעמד פורמאלי כלשהו בה, הרי שבפועל הוא היה מעורב, במידה רבה, בעניינים הטכניים הקשורים בשיווק מוצרי סייפקום על ידי Is21,  והאינטרס הכלכלי שלו בעניין זה נעוץ היה, ככל הנראה, בכך שאף חלקו לא היה נגרע מעוגת ההצלחה,  ככל שהקשר בין סייפקום ל Is21  היה הופך להיות מוצלח.

בין יתר פעולותיו בעניין זה, היה רביב מעורב בכתיבת התיעוד הטכני, אשר אמור היה להיות מוצג ללקוחות, לשם מכירת מוצרי סייפקום, ובכלל זה הוראות הפעלה ותחזוקה של המערכת, עריכת מסמך שאלות ותשובות ללקוחות (Q&A), השתתפות בעריכת שרטוטים טכניים, והשתתפות בסרטון הדגמה והסברה ללקוחות. כפי שיבואר בהמשך, שני עניינים אחרונים אלו, דהיינו, עריכת שרטוטים טכניים,ועניין סרטון ההדרכה,  עומדים בלב התביעה והתביעה שכנגד שבפניי.

הקשר שבין סייפקום ל Is21 לא ארך ימים ובחודש מאי 2005, הוא בוטל על ידי סייפקום, והיחסים המסחריים שבין הצדדים פסקו.

בשנת 2008 נודע לסייפקום דבר קיבולו של פטנט אמריקאי שהגיש רביב, בשנת 2005,  ביחד עם אחד מר טיילור, נשיא Is21, שאף הוא עניינו מערכת לגיבוי מתח חשמלי, ממקור חשמל מרוחק, עבור מערכות כבלים.

לטענת סייפקום נתברר לה כי רביב העתיק 14 שרטוטים מקוריים,  שזילברברג הכין  כחלק ממצגת Power point (להלן: " המצגת "), עבור מוצרי סייפקום, ואשר העביר אל רביב, עוד בשנת 2003 בעת שההסכם עם Is21 היה תקף,  על מנת שיעשה בהם שימוש לשם הפצת מוצריה במסגרת Is21, והגישם במסגרת הבקשה לפטנט שהגיש כאמור.

סייפקום טענה כי הדמיון בין השרטוטים, מעשי ידיו של זילברברג, ובין 14 מן השרטוטים  המופיעים בבקשת הפטנט, אינו מוטל בספק, ולמעשה מדובר בזהות מוחלטת ביניהם, וניכר בהם שאלו הועתקו "אחד לאחד", הן מבחינה תוכנית והן מבחינה צורנית. לשם הדגשת ההעתקה המוחלטת של השרטוטים הללו, טענה סייפקום כי שרטוטיה הכילו טעות בתצוגת קופסת המיתוג, וטעות זו הועתקה על ידי הנתבע, כפי שהיא, במסגרת השרטוטים שתמכו בבקשת הפטנט.

בשל העתקה נטענת זו הוגשה תביעת סייפקום כנגד הנתבע.

סייפקום טוענת כי השרטוטים נשוא תביעתה מוגנים בזכות יוצרים. לטענתה מעשיו הנטענים של רביב נעשו בעת שחוק זכות יוצרים 1911 (להלן: " החוק הישן "), היה בתוקף, ועל פיו מהווים הם הפרת זכויות היוצרים שלה. סייפקום מטעימה כי על פי החוק הישן "יצירה אומנותית" כהגדרתה בחוק כוללת אף כל שרטוט, והזכות להעתיקה מהווה חלק מזכות היוצרים של בעליה ורק הוא זכאי לעשות כן או להעניק הזכות להעתקה לאחר. עוד הדגישה סייפקום כי זכות ההעתקה על פי החוק חלה לא רק על היצירה כולה אלא גם על חלק ניכר ממנה. על פי סעיף (1) לחוק הישן הפרת זכות יוצרים הינה עשיית מעשה שהזכות הבלעדית לעשותו נתונה לבעל זכות היוצרים, וזאת ללא קבלת רשותו של בעל הזכות, ועל כן, טוענת סייפקום כי משהעתיק רביב, ללא קבלת רשות, את השרטוטים הללו, הוא הפר את זכויות היוצרים שלה.

סייפקום טוענת כי מעשהו של רביב מהווה הפרת זכות יוצרים שלה אף על פי החוק החדש, ומשאלו פני הדברים זכאית היא לסעדים המתבקשים על ידה.

כאן המקום להוסיף כי סייפקום, הגישה בקשה למשרד הפטנטים האמריקאי לבחון מחדש את הפטנט שרישומו נתבקש על ידי רביב, כפי שבואר לעיל, ובמסגרת בקשתה אף הגישה את המצגת, כנראה על מנת לבסס טענתה שהמוצר, נשוא הפטנט,  היה קיים כבר קודם לרישום הפטנט. רשם הפטנטים האמריקאי דחה את בקשתה לבחינה מחדש של הפטנט.

הנתבע טוען, בראש ובראשונה, כי הואיל וטענת סייפקום הינה שמעשה העוולה הנטען נעשה על ידי העתקת השרטוטים והגשתם לרשם הפטנטים בארצות הברית, הרי עוסקים אנו במעשה הפרה, כביכול, שבוצע בארצות הברית, ומשכך, הדין הרלוונטי הינו דיני זכויות היוצרים במקום ביצוע העוולה, דהיינו, ארצות הברית, ומשלא הוכיחה סייפקום כלל וכלל את הדין האמריקאי, דין תביעתה להידחות, כבר מטעם זה. הנתבע טוען כי הימנעותה של סייפקום מלהוכיח את הדין האמריקאי, לא הייתה מקרית, והיא באה על רקע המצב המשפטי של דיני זכויות יוצרים שם, ועל פיהם, כך הטענה, התביעה לא הייתה מתקבלת כלל, לאור כללי השימוש ההוגן הנוהגים בדיני זכויות היוצרים לפי הדין האמריקאי, והן לאור העובדה שהשימוש שנעשה בשרטוטים, ככל שהיה שימוש מפר, היה חלק ממסמך פטנט רשמי המתאר מצב קיים.

בעניין זה מטעים הנתבע כי ישראל נמנית על המדינות בהן חלות הוראות אמת ברן להגנת יצירות ספרותיות ואומנותיות, ועל פי האמנה, מי שמבקש ליהנות מהגנה של זכות יוצרים במדינה שאינה מדינת המקור, יוכל לעשות זאת על פי דיני המדינה בה בוצעה ההפרה.

הנתבע מוסיף וטוען כי לב המחלוקת שבין הצדדים לא שייך כלל לזירה המקומית, אלא עניינו ברישום פטנט בארצות הברית,  ועניין זכויות היוצרים הנטענות בשרטוטים אינו אלא עניין טפל לעניין העיקרי המצוי בתחומי המשפט האמריקאי.

לעיצומה של טענת ההפרה טען הנתבע טענות אחדות.